מאמרים
העברה - מאת מיא לבית להרפרוינד
להסכם הסודי שנעשה בין הגרמנים, האנגלים
והסוכנות.
על מנת להתפרנס בפלסטינה בכבוד אפשרו
ליהודים הגרמנים להעביר כסף, סחורות ומכונות
דרך הסוכנות לפלסטינה, על מנת לקבל
סרטיפיקטים ולעלות לפלסטינה.
כולם היו מרוצים:
הגרמנים שהיתפטרו מהיהודים ששילמו להם הון
עתק בשביל הטובה הזו, הסוכנות שיכלה לבנות
מפעלים חשובים ולהקים תעשיות ולשלם לאנגלים
על מנת לקבל סרטיפיקטים.
אחרי שהתעשיינים והסוחרים הגדולים גמרו
להעביר את מה שניתן היה, באו גם כאלה שלא היו
להם סחורות ומכונות כגון רופאים, עורכי דין
ובעלי מקצועות חופשיים אחרים ודרשו לעלות
ארצה כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם וכאן
הגיע הצד האפל של ה"העברה".
ומעשה שהיה כך היה:
הייקס מסרו לסוכנות סכומים די נכבדים על מנת
לקבלם בחזרה בארץ.
בינתיים הם קיבלו אישורים שיש להם די כסף בארץ
כדי לא ליפול למעמסה על הממסד והציבור.
הם קיבלו מן האנגלים מה שנקרא היה אז
סרטיפקט של קפיטליסט והגרמנים נתנו להם היתרי
יציאה.
למרבית הצער הסוכנות לא קיימה את
התחייבויותיה ולא שילמה בארץ את התמורה למה
שקיבלה בחו"ל והורי ועוד הרבה מאד משפחות יקס
רומו והוטעו בצורות שונות ומשונות ונשארו בחוסר
כל בהאמינם בכל מיני הבטחות אשר לא קוימו.
לאבי למשל הוסבר שהכסף שהעביר הושקע בחברת
בניה שבנתה בתים בקריות ושהוא יקבל משכנתאות
על הבתים אשר יבנו.
את כתבי המשכנתא האלה לעולם לא קיבל למעט
סכומים זעירים.
וכך נאלצנו אנו כמו הרבה משפחות יקס אחרות
למכור חלק גדול מתכולת הליפטים שהבאנו אשר
בהם היו רהיטים, פרוות, תמונות יקרות, פסנתר כנף
וחפצים אחרים שהצלחנו להוציא מגרמניה.
אט אט הצלחנו להסתדר, אבל את חלק הארי של
כספנו מעולם לא קיבלנו בחזרה.
אגב, סיפור דומה קרה גם לעולים מרוסיה שעלו
ארצה לקראת שנות התשעים שגם הם רומו על ידי
חברות שהיו קשורות לסוכנות.
חבל שכך היה שכן כל הפרשה הזו השאירה טעם
מר.